DNS הוא האינדקס הראשי של האינטרנט שמכוון תעבורה לשאילתות ברחבי האינטרנט. האנלוגיה הפשוטה ביותר היא של רשימת אנשי קשר בטלפון שלך: אנשי הקשר ממוינים לפי שם, אבל אז הם מכילים מספרי טלפון או כתובות ספציפיות. במקרה הפשוט ביותר, DNS הוא כזה עבור האינטרנט. כל שרתי האינטרנט עובדים על כתובות פרוטוקול אינטרנט (IP), שנראות לרוב כמו מספר קבוצות של מספרים מופרדים על ידי נקודות (למשל 123.456.789.100) אם כי קיימות וריאציות אחרות.
מערכת שמות הדומיין לא תמיד הייתה ברירת המחדל לגישה למידע של האינטרנט. בימים הראשונים של השימוש באינטרנט, קבוצה קטנה של רשתות בודדות ניהלה את מוסכמות השמות שלהן. רק בשנת 1983 נוצר הרעיון של DNS ריכוזי. כאשר צוות המשימה להנדסת האינטרנט הוקם בשנת 1986 כדי ליישם שיטות עבודה סטנדרטיות ושיטות עבודה מומלצות על הפלטפורמה המתפתחת, DNS היה בין הקבוצה הראשונית של הנחיות שאומצו.
עם זאת, האינטרנט מיועד לחוויית משתמש פשוטה עם שמות דומיינים שאנו יכולים לזכור, כגון www.oracle.com. DNS היא המערכת המקשרת שמות מתחם עם כתובות ה-IP המתאימות להם. כאשר משתמשי אינטרנט מכניסים שם דומיין בדפדפן שלהם, ספק שירותי האינטרנט המקומי (ISP) משתמש ב-DNS כדי לזהות את ה-IP הנכון עבור שם הדומיין, ובכך מאפשר למשתמש האינטרנט להוריד את הדף או הנכס הרצויים. צעדים ספציפיים נוספים מתרחשים מאחורי הקלעים, אבל עבור המשתמש הטיפוסי, זו החוויה שלו.
למשתמש המזדמן, זה יכול להיות קל מאוד לבלבל בין מערכת שמות תחום ושרת שמות תחום עם ראשי התיבות DNS. מה ההבדל? DNS מייצג כהלכה את מערכת שמות הדומיין; שרת שמות דומיין מבחינה טכנית אינו מונח נכון. במקום זאת, אנשים נוטים להתכוון לשרתי שמות, שהם שרתי ה-DNS המקומיים המשמשים לפתרון שאילתות לגבי שמות מקומיים. מערכת שמות המתחם מתייחסת למערכת גדולה ומקיפה יותר לתרגום שמות מתחם וכתובות IP כחלק מתהליך רב-שלבי. גם תהליך ה-DNS וגם התפקידים של שרתי שמות דומיין שונים מתוארים להלן.
Dyn, שנוסדה במקור ב-2001, גדלה מפרויקט בהובלת סטודנטים לחברת שירותי DNS בינלאומית. אורקל רכשה את Dyn ב-2016; מאז ה-DNS של Dyn, אבטחת יישומי אינטרנט, שירותי משלוח דואר אלקטרוני שולבו באופן מלא עם תשתית הענן של Oracle. התוצאה היא הרחבה ברורה ביכולות של Dyn, יחד עם הגמישות לנצל את השירותים הזמינים של Oracle Cloud.
בעוד שחווית המשתמש של DNS כוסתה לעיל, שלבים רבים נוספים מתרחשים מחוץ לתצוגה של המשתמש. משתמשים בדרך כלל רואים רק את השלבים בשורת המצב של דפדפן האינטרנט שלהם, כגון "יצירת קשר עם המארח" ו"ממתין לתגובה". הפעילות הראשונית של תהליך טעינת דפי האינטרנט מתרכזת סביב חיפוש ותרגום DNS.
כדי להבין איך DNS עובד, חשוב תחילה ללמוד מספר הגדרות:
באופן ספציפי, הוא משתמש בשלבים הבאים, אם כי מטמון מקומי בדפדפן או במערכת הפעלה יכול לעקוף חלק מהשלבים הללו.
התחל שאילתה לפי משתמש: המשתמש של דפדפן האינטרנט יוזם את השאילתה על ידי הקלדת שם דומיין, לחיצה על היפר-קישור או טעינת סימניה. השאילתה מוגדרת לאינטרנט לפותר DNS רקורסיבי.
פתור TLD: הפותר שואל שרת שמות סמכותי, אשר יוצר תגובה ברמה העליונה (TLD) המזהה את הסיומת של הדומיין (.com, .org וכו') ומעביר את הבקשה.
פתור שרת שמות: שרת ה-TLD מגיב עם כתובת ה-IP המתאימה של שרת השמות של הדומיין.
פתור כתובת IP: כאשר שרת השמות מזוהה, פותר ה-DNS הרקורסי מבצע שאילתות בשרת השמות של הדומיין. שרת השמות מגיב עם כתובת ה-IP המתאימה.
העברת נתונים: כאשר כתובת ה-IP מזוהה, הדפדפן יכול לבקש העברת נתונים עבור דף היעד ו/או הנכסים באמצעות פרוטוקול העברת היפרטקסט (HTTP).
עבור רוב האנשים הפרטיים או אפילו העסקים הקטנים, רכישה ברמה מסחרית של שם דומיין היא כל מה שהם באמת יצטרכו לחשוב עליו. משמעות הדבר היא רכישת שם דומיין זמין (בדרך כלל בסביבות 10-15 דולר לשנה), הגדרת שם הדומיין עם שרתי השמות של מארח האינטרנט, וללכת על העסק שלך.
עם זאת, ברמה הארגונית, ל-DNS יש הרבה יותר שיקולים שארגונים צריכים לקחת בחשבון. הסתמכות על DNS של ספק יוצרת מגבלות שונות. לדוגמה, זה מרכז את ה-DNS, אבל עבור חברה העוסקת בתעבורה בינלאומית, מרחקים גיאוגרפיים יכולים להאט את זמני התגובה. זה עשוי להיות קריטי אף יותר אם אתה עובר מעבר לדף אינטרנט ונכנס לאפליקציה שצריכה לעבד שאילתות/תגובות לבסיס משתמשים בינלאומי. השילוב הזה של מרחק פיזי ו-DNS מרוכז יוצר נקודת כישלון אחת ליצירת פסקי זמן ארוכים (במונחים של תעבורת אינטרנט, שניות של עיכוב נחשבות ארוכות). הגדרת DNS ארגונית משתמשת ברשת ייעודית, בדרך כלל עם מיקומים מגוונים מבחינה גיאוגרפית. זה יוצר שכבות רבות של יתירות ויעילות גיאוגרפית לטיפול בתעבורה, גם כאשר יש בעיה בשרת.
אבטחה היא גם דאגה, שכן תקשורת DNS לא מוצפנת עלולה להוביל לתוכנות זדוניות ומפגשים מסוכנים אחרים. לשירותי DNS ארגוניים יש לרוב פרוטוקולי הגנה עבור התקפות מניעת שירות מבוזרות (DDoS), המספקים שכבות מרובות כדי להפחית את השפעת ההתקפה תוך שמירה על גישה לתחומים.
כדי לקבל פרספקטיבה טובה יותר של אופן השימוש ב-DNS ארגוני, המצבים הבאים מציעים מבט מקרוב.
ניתוב תנועה חכם
תעבורת אינטרנט מגיעה עם כמות עצומה של משתנים מהמשתמשים. מיקום, תדירות, נפח כבד עקב אירועים בלתי צפויים או פרסום, ופריטים רבים נוספים עלולים לגרום לנפח תנועה. ניהול תעבורת DNS עוזר לאזן את זה עם מערכות חכמות המיועדות לנווט תעבורה על סמך מיקום, לנווט תעבורה על סמך קידומת IP, איזון עומסים בין חומרה וכלים אחרים כאלה מאזנים משאבים ומבטיחים למשתמשי הקצה חוויה מהירה ומגיבה. מידע נוסף.
זמינות גבוהה
כל עסק וארגון רוצים למקסם את זמן הפעילות שלהם עבור האתר שלהם, אבל נסיבות מסוימות (כגון אפליקציה שמחפשת כל הזמן שאילתות במסד נתונים) נותנת עדיפות לזמינות גבוהה. DNS הוא חלק מהמשוואה שמבטיחה זמינות גבוהה, והדבר מושג על ידי שימוש ברשת חומרה שמאוזנת מול תקלות שנגרמות מאסונות טבע, הפסקות חשמל, מזג אוויר ועוד גורמים בלתי נשלטים. רשת מגוונת גיאוגרפית זו יוצרת רמה חזקה של יתירות כדי להבטיח שהשירותים יישארו ללא הפרעה. מידע נוסף.
ניהול מטמון DNS
אחסון DNS במטמון הוא כלי יעיל ביצירת זמני טעינה/תגובה מהירים יותר עבור משתמשי קצה. עם זאת, ניהול יעיל של מטמון DNS נחוץ כדי להבטיח דיוק ולהגן מפני הרעלת DNS, כך שהנתונים הפרטיים אינם בסיכון לחשיפה שפירה. כוונון עדין של מטמון ה-DNS כך שיעמוד בדרישות הארגון הוא חלק מקשת ניהול ה-DNS הגדולה יותר. מידע נוסף.
שירות ה-DNS המופץ בעולם של אורקל הוא חלק מתשתית הענן של אורקל ומספק יכולות DNS ארגוניות. התוצאה היא ביצועי DNS משופרים, גמישות ומדרגיות, המחבר את המשתמשים לאפליקציה של הלקוחות במהירות האפשרית, מכל מקום בעולם.